אנחנו תארא

תארא היא חברה לייעוץ אסטרטגי ומחקר המתמחה בקידום מדיניות ופיתוח משאבים במרחב הממשלתי והאזרחי.

את החברה הקים בשנת 2009 עובד יחזקאל, מזכיר הממשלה לשעבר, מתוך הכרה כנה ביתרונותיו ועוצמתו של המרחב האזרחי במאה ה-21, ומתוך שאיפה לממש את הפוטנציאל הטמון בארגוני החברה האזרחית באמצעות העצמת יכולותיהם וקשריהם עם הממשלה.

אנו פועלים על מנת לסייע ללקוחותינו באמצעות פיתוח והטמעה של כלים יעילים מול הממשלה והחברה האזרחית, במטרה ליצור עבורם עתיד חיובי בתוך מציאות משתנה, ולהשפיע לטובה על החברה בישראל.

הנחת המוצא שלנו גורסת כי בעידן בו נרשמת מגמת התמקצעות בעבודת הממשלה, תהליכים לקידום מדיניות ופיתוח משאבים ממקורות ציבוריים הם בראש ובראשונה אתגר מקצועי הדורש ידע והכרות מעמיקה.

פעילות זו נעשית בד בבד עם רצון ויכולת ליצור שיתופי פעולה משמעותיים ומשני מציאות עבור לקוחותינו.

אנו מאמינים כי גופים וארגונים שידעו לזהות ולאפיין שינויים בפרדיגמות הממשלתיות – באופן רצוף ומתמשך – יוכלו לזהות נכון יותר את המגמות העתידיות, להסתגל למציאות המשתנה, ולשפר בצורה משמעותית את הסיכוי לייצר שיח חיובי ובעל ערך ותועלת לכל הצדדים במרחב הציבורי.

לכן, בכל אחד ממגוון התחומים שבהם עוסקת תארא, ההבטחה שלנו תהיה דינמיות ואפקטיביות בלתי מתפשרת עד להשגת המטרה.

אנחנו עושים את השינוי

תארא עונה על צורך חיוני בארגונים שונים באמצעות חבילה הכוללת:

מקצועיות וניסיון

מתודות סדורות, ידע במגוון תחומי התוכן, Know how, גמישות ומהירות

גיוס שותפים ובניית קואליציות

רתימת שחקנים מחוללי השפעה, עבודה אפקטיבית עם גורמים מהחברה האזרחית

היכולת להפוך חזון למציאות

ליווי תהליכים מורכבים במרחב הציבורי לטובת מימוש חזון ומטרות הארגון

איך הכל התחיל

לפני יותר מעשר שנים עובד יחזקאל מגיע לאחד התפקידים הבכירים ביותר במגזר הציבורי, ומבין כי הלכה למעשה הוא "איננו יכול ", אך לא "איננו יכול" של בגין, אלא לא יכול הן מבחינה תכנונית והן מבחינה ביצועית.

למה? עם סיום כהונתו עובד בוחר שלא ללכת במסלול שבו בוחרים רוב ה"לשעברים" ולהתמנות למנכ"ל עם משכורת מכובדת, אלא להעמיק ולחקור את הסוגיה ולענות על השאלה- למה (פה המקום להזכיר כי חקר הממשל זהו תחום התמחותו האקדמי)?

לאחר שנה, במהלכה הוא מלמד באקדמיה וחוקר את הסוגייה בארץ ובעולם, הוא מגיע למספר תובנות שתכליתן מענה לשאלה למה אי אפשר לבצע בממשלה? ומה ניתן לעשות בשביל להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. התשובה לשאלה הראשונה נחלקת לשלושה חלקים:

1

תהליך הזרימה של הכוח – בעבר, מקור ההזדהות של בני האדם היו הדתות, ובראשן הממסד הדתי, עם הופעת ניצני הלאומיות ותהליך ההשכלה הכוח עבר למדינת הלאום כישוּת-על, וכעת אנו עדים לשינוי נוסף במסגרתו המדינה מאבדת את כוחה (כסף, השפעה על דפוסי המחשבה וההתנהגות ועוד) לטובת הטכנולוגיה (אמזון, גוגל וכדומה).

2

נטילת שיקול הדעת – במידה רבה של צער אפשר לומר שנבחרי הציבור כיום הם במקרה הטוב היועצים של הפקידים שלהם במידה ואלו מוכנים שהנבחרים ייתנו להם עצות. במצב שכזה, היכולת לקדם אג'נדה המתכתבת עם רצון העם מצטמצמת, בעוד עיקר הכח וההשפעה נותרים בידי הדרג המקצועי. כך שהדיון נשאר בספירה המקצועית בלבד.

3
תהליך הביזור של הכוח – אך גם הספירה המקצועית לא מצליחה להשפיע בהכרח על המציאות. בעבר כל גורם מדינתי היה סוברני לתכנן, להחליט ולבצע. כיום גם סוגיות שעדיין מנוהלות באופן כזה או אחר על ידי המדינה אינן מנוהלות על ידי גורם יחיד, אלא על ידי גורמים רבים בעלי אינטרסים מנוגדים, וללא גורם מתכלל דבר שיוצר קהילה חדשה לה אנו קוראים – הקמה"ר.